החלטה בתיק רע"א 6517/13

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' קינר), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לאפשר לו מכר עצמי ואושר לנושה המובטח להמשיך בהליכי מימוש הנכס.

1.        הנכס מושא בקשה זו הוא בית מגורים בכפר ידידיה, אשר המבקש-החייב ורעייתו (המשיבה 4) הם בעלי זכויות בו. על הנכס רובץ משכון הרשום לטובת המשיב 2, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק), להבטחת חובותיהם של המבקש ורעייתו.

2.        בחודש מאי 2013 הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא לאישור הסדר פשרה לסילוק חובותיו לנושיו בהתאם לסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בית המשפט הורה על מינוי המשיב 1 כנאמן לביצוע ההסדר ועל כינוס אסיפת נושים, תוך עיכוב ההליכים הננקטים על ידי הנושים הבלתי מובטחים. מתשובת הנאמן שהוגשה לבית משפט קמא עולה כי החייב הודיע לנאמן כי יש לו קונה רציני המוכן לשלם 3.3 מיליון ש"ח עבור הנכס, וכי הנכס משועבד לנושים נוספים.

           בסמוך לכך הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון שנרשם לטובתו על הנכס במסגרת תיק הוצאה לפועל. על פי הנטען, לבקשת הבנק צורפה חוות דעת שמאית לפיה שווי הנכס הוא 3.1 מיליון ש"ח, כאשר יתרת חובם של המבקש ורעייתו (נכון ליום 1.7.2013) היא כ-1.3 מיליון ש"ח.

3.        ביום 16.7.2013 פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה לאישור מכר עצמי, בטענה כי מצא מוכר אשר מוכן לשלם את מלוא התמורה בסך 3.1 מיליון ש"ח, וכי מימוש הנכס באמצעות ההוצאה לפועל יגרור הוצאות של מאות אלפי שקלים ויפחית מערך הנכס. כן התבקש עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למשך 90 יום, "ברוח" סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל).

           הנאמן הביע את התנגדותו הנחרצת לבקשה, אשר נבעה מחשד להתנהלות פסולה מצד החייב ומחשש כי החייב מנסה "לסדר קומבינה", בין היתר, לאור העובדה שהקונה הפוטנציאלי "התאים" את הצעתו לשווי הנכס על פי חוות הדעת השמאית (בהפחיתו את ההצעה מ-3.3 מיליון ש"ח ל-3.1 מיליון ש"ח), והחשש כי החייב מעוניין לשלשל לכיסו את ההפרש בסך 200,000 ש"ח. עם זאת, בתגובתו הסכים הנאמן למכירת הנכס לקונה שהוצע על ידי החייב תמורת 3.3 מיליון ש"ח. 

4.        בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש ואישר לבנק להמשיך בהליכי מימוש הנכס בפיקוח בית המשפט והנאמן. בהחלטתו התייחס בית המשפט להסבריו של החייב באשר לטעויות אשר נפלו בבקשתו למכר עצמי (ככל הנראה אותן טעויות אשר הובילו את הנאמן לחשוד במניעיו של החייב, בין היתר בנוגע לתמורה המוצעת ולקיומם של נושים נוספים אשר ייתכן כי הם במעמד של נושים מובטחים), וקבע כי "היה על החייב לדייק בבקשותיו, ועל פני הדברים עולים חששות אם יתאפשר מימוש עצמי של הנכס".

           באשר לחששו של החייב כי לא תתקבל תמורה בשווי הנכס, ציין בית המשפט כי המכר על ידי כונס הנכסים טעון אישורו של בית המשפט, וככל שיתברר כי התמורה נופלת מהמחיר שמוכן לשלם הקונה הנטען על ידי החייב, יוכל החייב לעתור לכך, מה עוד שאין מניעה שהקונה המדובר יציע הצעתו לכונס הנכסים. עוד הובהר בהחלטה כי שכר טרחת כונס הנכסים אינו מהווה במקרה דנן סיבה למנוע המשך ההליכים על ידי הנושה המובטח.

           מכאן הבקשה שלפניי.

5.        לטענת המבקש, בבקשתו למכר עצמי אשר הוגשה לבית משפט קמא נפלה טעות סופר, ונאמר בה כי התמורה הצפויה להתקבל היא 3.1 מיליון ש"ח במקום 3.3 מיליון ש"ח. 

           בבקשתו מפנה המבקש לסעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, המקנה לחייב את האפשרות למכור בעצמו את דירת המגורים שלו לצורך פירעון מלוא חוב ההלוואה. המבקש טוען כי כאשר נמצא קונה המוכן לשלם יותר משווי הנכס, ומימושו שלא במסגרת הליכי הוצאה לפועל יחסוך הוצאות וימנע הפחתה משווי הנכס, יש לאפשר זאת, וכי כל רצונו להשיא את התמורה ולקדם ענייניו במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

6.        המשיב 1 (הנאמן) אינו מתנגד לבקשת המבקש, באשר לטעמו הזכות המוקנית לחייב בחוק ההוצאה לפועל לביצוע מכר עצמי אינה נפגעת רק משום שהחייב מצוי בעיכוב הליכים במסגרת בקשה לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. לעמדת המשיב 1, זכויותיו של הבנק אינן צפויות להיפגע ככל שיתבצע מכר עצמי, שהרי החוב לבנק מסתכם בכ-40% משווי הנכס. המשיב 1 מוסיף כי ככל שתתקבל הבקשה, יש לבצע את המכר העצמי בפיקוחו ובפיקוח בית המשפט, בהתחשב בכך שהמבקש לא נהג בתום הלב המצופה ממנו ולא מסר לבית משפט קמא תמונה עובדתית מלאה.

7.        המשיב 3, הכונס הרשמי, מבקש להבחין בין שני מצבים. ככל שמדובר בדירת מגורים של המבקש, המשיב 3 סבור כי אין בעובדה שבקשתו של המבקש למימוש עצמי נדונה בפני בית משפט של פשיטת רגל כדי למנוע מהמבקש לנקוט בדרך של מכירה עצמית, בהתחשב בכך שלא צפוי להיגרם נזק לבנק, באשר התמורה ממימוש הנכס עתידה לכסות את החוב לבנק במלואו. לעומת זאת, ככל שאין מדובר בדירת מגורים של המבקש, הכונס הרשמי סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

8.        הבנק מתנגד לבקשה. לטענתו, הנכס אינו משמש כדירת המגורים של המבקש, אלא מושכר לצד שלישי. בנוסף, הבנק טוען כי המבקש הגיש בקשתו כחודשיים לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא, כאשר בתקופה זו כבר החל הבנק לפעול למימוש הנכס, ואף התקבלה הצעה מגובה בערבות בנקאית לרכוש את הנכס תמורת 3.2 מיליון ש"ח. 

9.        דין הבקשה להידחות.

           המבקש השליך יהבו על סעיף 81ב1(ב) לחוק ההוצאה לפועל. סעיף זה, אשר נחקק במסגרת תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל, נועד להגן על ציבור נוטלי המשכנתאות מפני מימוש לא מידתי ונחפז של המשכנתא באופן שעלול להותירם ללא קורת גג (ראו דברי השופט זילברטל ברע"א 3180/13 בן ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (6.6.2013) בסעיף 10 להחלטתו; כן ראו דברי ההסבר להצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתה לדיור (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002, ה"ח 3092, בגדרה נכלל סעיף 81ב1 המוצע).

           אלא שעיון מדוקדק בבקשה שלפניי ובתצהיר שצורף לה מעלה כי אף שהמבקש מסתמך על סעיף 81ב1 לחוק, לא נטען על ידו במפורש כי הנכס משמש לו ולרעייתו למגורים. מתגובת הבנק על נספחיה עולה כי הנכס הושכר על ידי המבקש לצד ג' ביום 1.8.2013 למשך שנה עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת (חוזה השכירות נספח ב' לתגובת הבנק), עובדה שלא נסתרה על ידי המבקש. 

           בנסיבות אלה, ואף אם אצא מנקודת הנחה כי כוחו של סעיף 81ב1(ב)(3) יפה גם בהליכים המתנהלים לפני בית משפט של פשיטת רגל, משעה שאין מדובר בדירת המגורים של המבקש ורעייתו, כלל אין תחולה לסעיף האמור ובכך נשמט הבסיס תחת טענת המבקש.

10.      זאת ועוד. טענתו של המבקש כי קיים רוכש פוטנציאלי המוכן לרכוש את הנכס תמורת 3.3 מיליון ש"ח, לא גובתה בראיות כלשהן. מלשון הבקשה והתצהיר שצורף לה אף לא ברורה עמדתו של הרוכש האלמוני לעת הזו, ולא ברור מדוע נמנע מלפעול על פי המלצת בית משפט קמא ולפנות ישירות אל הכונס עם הצעתו. בחירתו של המבקש להמתין למעלה מחודש ימים בין מועד מתן החלטת בית משפט קמא ועד הגשת הבקשה דנן, אף היא אינה תורמת לחיזוק עמדתו, שאם אותו רוכש פוטנציאלי היה בתמונה כבר בחודש יולי, מה ראה המבקש להמתין עם הגשת הבקשה דנן עד לתחילת חודש אוקטובר?